מפחד לדבר ליד קבוצת אנשים? נמנע מאירועים הומי אדם? 

חרדה חברתית

לא כולם יודעים מהי חרדה חברתית,

הרבה אנשים מתבלבלים בין אדם ביישן לאדם שסובל מחרדה חברתית

או ח"ח בלשון החבר'ה

לפני שאכתוב איך מתמודדים, כתבתי סיפור שהוא אומנם לא אמיתי

אך הוא מבוסס בהחלט על סיפורים אמיתיים שקורים כל יום לאנשים שסובלים

מהחרדה החברתית, ושיוצא לי לשמוע לא מעט בקליניקה ובמיילים רבים שנשלחים אליי.

שוב זה קרה, כמו בכל בוקר. בדיוק בשעה שבע וחצי, עמדנו ביחד בתור למכולת

את כרגיל קנית יוגורט 0% שומן כדי לשמור על הגזרה המושלמת שלך, חייכת למוכר

בירכת ביום טוב ומיהרת לאוטובוס של שבע וארבעים, בדיוק כמו בכל בוקר..

ואני שוב עמדתי לידך בתור למכולת, למרות שאני לא צריך כלום

אני קונה את השוקו הזה בכל בוקר, בדיוק בשבע וחצי, רק בשביל לעמוד לידך

לראות אותך, מקווה שאולי תשימי אליי לב, אולי בשלב מסוים תגידי שלום או יום טוב, כמו למוכר

אולי באיזשהו שלב יהיה לי האומץ לגשת אלייך.

כמה פעמים דמיינתי את הרגע הזה, אפילו כתבתי על דף מה אגיד כשיגיע הרגע..

קראתי כל מאמר שיש על סמול טוק ומשפטי פתיחה, למדתי מה לעשות עם הידיים בזמן השיחה,

מה להגיד ברגעי שקט מביך, רשמתי וסיכמתי את הטובים ביותר

בערך עשרים פעם עמדתי מול המראה ותרגלתי איך אני ניגש אלייך,

איך אני אומר את זה, בלי שהקול שלי ירעד, אני בודק מול המראה איך להחביא את הידיים בכיסים

רק כדי שלא תשימי לב שהן רועדות.

 אם רק היית יודעת שבשבילך אפילו קראתי ספר על שפת גוף!

הכל בשביל להתגבר על החששות, בשביל שבסוף אגש אלייך.

אבל גם היום בבוקר זה קרה, שוב השתתקתי, נאלמתי דום.

הלב שלי דפק ואיים לקרוע את החולצה, הרגשתי איך אני הופך לאדום,

מסמיק בטירוף, מרגיש שהפנים שלי בוערות והגוף שלי רועד בלי שליטה.

הסתובבתי לאחור כדי שלא תראי, שלא תשימי לב מה עובר עליי, בדיוק כמו בכל בוקר.

ובאמת לא שמת לב, ממש כמו בכל בוקר

לפעמים אני חושב אולי למחוק את כל הרשימות והסיכומים, לגשת אלייך, עם פנים לוהטות מאודם

עם הקול הרועד ופשוט לספר לך, להגיד לך שאני סובל מחרדה חברתית.

שאנשים לא יודעים, אבל התסכול, אוי התסכול..

בא לי לשתף אותך שאני כבר שנים לא הולך לאירועים ולמסיבות

כי אני מרגיש שכל העיניים מופנות אליי והדבר היחיד שאני רוצה הוא להעלם, לקבור את עצמי.

ואפילו במונית שירות, אני לעולם לא אבקש מהנהג לעצור בתחנה

אני פשוט אתפלל שהוא יעצור בתחנה שלי, אבל ארד בתחנה הכי קרובה שהוא יעצור בה.

כמה פעמים הייתי בשיעור / קורסים / סתם בחברת אנשים וכולם דיברו והיה לי משהו ממש חכם להגיד,

אבל הגרון נחנק מעצם המחשבה שכולם יסתכלו עליי, יתרכזו.. ואם אטעה? אומר טעות? וכולם יחשבו שאני דפוק?

אז לא,

גם היום בבוקר לא אמרתי כלום, ממש בדיוק כמו בכל בוקר!

כמו שציינתי למעלה,

הסיפור הזה נועד רק כדי להמחיש את חייו של מי שסובל מחרדה חברתית.

אבל חשוב לציין שאפשר להתמודד עם החששות, עם החרדה החברתית.

ישנן שיטות טובות להתמודד עם ח"ח, מ CBT (טיפול בחשיפה) ועד פסיכולוג

או פסיכאטר שרושם כדורים שמקלים על המצב.

יש כמובן גם את ה- NLP שבניגוד לשאר השיטות לא מתעסק בבעיה אלא בפיתרון

הסבר:

אם אני אדבר עם מישהו פעם בשבוע לאורך חודשים ארוכים ונדבר בלי סוף 

על הסיבות שבגללן הוא חסר ביטחון  או סובל מחרדה חברתית

זה יהיה כמו להגיד לו אל תחשוב על פיל וורוד עם צוואר

של ג'ירפה אבל אל תדמיין את זה!

בתפיסה של ה- NLP בשפת הלא מודע, אין הבדל בין מציאות לדמיון. הלא מודע לא מעבד

שלילה או במלים אחרות הוא לא מכיר את המילה לא..

לכן, כשאני אומר אל תדמיינו שעכשיו אתם פשוט קמים והולכים למקרר, לוקחים לימון טרי

הידיים שלכם מרגישות את הקור שלו, אתם לוקחים את הסכין והלהב חוצה אותו לשניים

המיץ שלו משתוקק לפרוץ החוצה, אל תדמיינו את הלימון הקר והטרי הזה נסחט לתוך כוס זכוכית..

רק להסתכל עליו גורם לחמיצות המוכרת בפה..

ואל תדמיינו שאתם עוצמים עיניים ושותים את המיץ החמוץ הזה בשלוק גדול שגורם צמרמורת בכל הגוף..

אבל אמרתי אל תדמיינו!!

כאן בדיוק ההבדל בין NLP והטרנס תרפי לשאר השיטות, קשה מאוד לדבר עם מישהו על החוסר ביטחון שלו

כל הזמן ולגרום לו להיות אסרטיבי ומלא ביטחון והערכה עצמית..

כי ברגע שמדברים על הבעיה / על הדבר השלילי אז איך ניפטר ממנו?

גילוי נאות

ב- NLP  אנחנו כן מדברים על הבעיה בפגישה הראשונה ולעיתים גם בשניה אבל רק כדי לגלות את שורש הבעיה,

לאחר מכן אחנו עובדים רק על העצמת המשאבים החיוביים שחסרים ומקודדים אותם במקום

השליליים

(הסבר מפורט על השיטה נמצא במדריך שכתבתי ליצירת שינוי – מחולק בחינם בטופס שבצד שמאל למעלה)

לדוגמא:

ילד קטן לקח את הקלמר שלו ושלף טוש שחור גדול והחליט לצייר לאמא פרח יפה על הקיר

אם אמא תגיד לו אל תצייר על הקיר, אל תצייר על הקיר, ותמשיך ותחזור על זה הוא שומע

ציור וקיר!

ואנחנו נמשיך ונחשוב שהוא מתמרד/ ילד קשה וכו', למרות שיש סיכוי שהוא לא יצייר על

הקיר אבל הוא עלול במקום לצייר על המקרר..

הרבה יותר פשוטים היו החיים שלו אם אמא הייתה אומרת פשוט:

איזה פרח יפה, אבל בוא תצייר אותו על דף…

נשמע אחרת, לא?